בני גאון ז"ל (הספד)

בנימין אהובי

אף פעם לא קרה לי , שאשב אל מול שולחן הכתיבה, במשך ימים שלמים , ואחפש מילים,,, שהרי היינו שנינו , כל כך קלים במילים , מילים של ברכות לימי הולדת , להצגות בכורה, ללידת הבנים , לחגים ,לתפקיד חדש, משרה חדשה,מילים שבאו תמיד ממקום של שמחה, , עכשיו , אני צריך מילים אחרות,,, כבדות , מהפינות הניסתרות וההומות שבלב, מילים מהן תמיד יראתי , וגרשתי מן המחשבה, מילים קרועות זולגות, כדי לבנות מהן מספד לאחי , לאחי בנימין דוד. בסוף נתתי ללב לכתוב לבד ,וחדלתי מחיפוש אחר מילים גבוהות כגודל אהבתי וכאבי, והמשפט הראשון שיצא לי היה, "שאני פשוט משתגע , מרוב געגועים אליך אחי הטוב,,, אף פעם לא תיארתי לעצמי שגעגועים יכולים כל כך לכאוב ,,, לכאוב פיסית,,, עד לכדי תעוקה לוחצת בחזה ,שמצרה ממש את קנה הנשימה , אני לא יכול אפילו להתחיל לתאר לך , כמה אני מתגעגע,,,

בנימין שלי, אהוב נפשי ,רציתי שתדע שאני מנסה מאוד, לחיות בלעדיך, כי זו דרכו של עולם, אני משתדל ,לאמץ בהכנעה את כל המילים שאמרו לי בימי השבעה ,ובאלה שלאחריהם,,,"תהיה חזק" "הוא לא היה רוצה שתשבר" אפילו המשפט הפופולרי " בבנין ירושלים תנוחם" לא עושה לי את זה , ונגיד שירושלים תבנה , אז מה ? מה על חורבן הבית והלב שלי,,,ונכון להיום שום דבר מן הדברים האלה שנאמרו באהבה רבה, ועם כל הלב ,על ידי חברים נפלאים באמת, לא מקל,במאומה,,, ואני לא מצליח להעביר את יומי בלעדיך!!! , כן את יומי ממש, כי אפילו שעה בלעדיך ,ביודעי שאתה כבר בתחומו של הנצח,הופכת לי לבלתי אפשרית.

זה מכה בי פתאום ברחוב,באמצע שיחה עם אנשים, בבית , במכונית, הולם בי לפנות ערב, ובלילה לפני שאני נרדם ,גם בבקר מיד כשאני מתעורר , אתה בא ונגלה לי, ופניך מבזיקות אלי , בלי הכנה, ודמותך המחייכת נוחתת עלי בעוצמה שאין בה רחמים ,שאז אני רואה אותך למול עיני הכי חי שיש,מופיע וחולף כאילו ממהר,לאן שהוא לסיים עניין, כמו שהייתי רגיל לראותך כל הימים , ,,, ואני חוטף אז מן סטירה צורבת על המצח, , מלווה אחר כבוד בפמליה רעה ,של אין סוף נמלים עוקצניות ,המטפסות ועולות לי מן החזה אל הרקות, והן באות בהמון , להזכיר לי שאינך,שהפעם זו לא נסיעת עסקים , שזו נסיעה רחוקה הרבה יותר . ושעכשיו אתה רק במוחי ההוזה אותך, שזה לא אתה באמת, ושלעולם כבר לא תהיה.ושקולך הרחום יהדהד אלי מעתה רק ממרחקי עד, ממחוזות חדשים,אפופי יגון של ממלכה אחרת , ממלכת הזכרון

אני אינני ילד, בנימין , כבר נמצא בעברו היורד של הגשר, יודע שיש מוות בעולם , ושאנשים הולכים מכאן, כדי לפנות מקום לדורות הבאים , וגם שמעתי את הרב אומר ביום לכתך ,לכל הבוכים אותך "כגדול כקטון שם הוא ועבד חופשי מאדוניו",והוא אף ביקש ממך סליחה ,לפני ששלח אותך מעימנו אל האין, וראיתי במו עין , בדיוק את המקום אליו הורדת למנוחת הנצח שלך כשעפר מכסה נחלתך הסופית,,,עטורת הפרחים , וכמו להכעיס , זה היה יום יפה מאין כמוהו אחד היפים שהיו השנה,עם ,שמים כחולים כמו שלא ראיתי מעודי , והכל ירוק מסביב ושקט , וצפורים צייצו בשלווה מרנינה,לו לפחות עבר איזה ענן בודד לו לפחות ירדה טיפה אחת של גשם, וכבר שם בבית העלמין התחלתי מחפש אותך, בגלל ההרגל בין השנים בו גם הלכנו גם חזרנו יחד מכל ארוע משפחתי , באותו יום חזרתי לבד, והשארתי אותך מאחור ,וזה יקח לי הרבה זמן להתחיל להתרגל לעובדא שחוזרים הבייתה בלי בנימין , עכשיו אני מוטל אין אונים בין הברק שהכה בי וסנוור בחשיכה שחורה את יומי המואר בך תמיד , לבין הרעם שטרם הגיע והוא יגיע, כי אחרי הברק בא הרעם, ואז כנראה אתחיל להבין שזה בלתי הפיך, שזה מוחלט כמו המוות, ושמעתה אדבר איתך הרבה יותר אומנם,,אבל רק דרך מליון תמונות צוחקות , זכרונות שירצדו בי כמו גיצים , כמו גחליליות , כמו כוכבים זוהרים בשמים של לילה בהיר , ולאט לאט אמצא עצמי ועם הזמן המקהה את החושים ממשיך ומתייעץ איתך , ומספר לך , ושואל בעצתך , כתמיד ,,, רק שזה יהיה ביני לביני ואת תשובותיך אמציא לי כבר לבד.

ודווקא עכשיו בנימין שלי, דווקא עכשיו , כשאני צריך אותך יותר מאי פעם, בנימין כתף חיי, אתה שפתרת לי את כל בעיותי , שהיית לי הכתובת לכל מצוקותי, שהיית לי היד הכי מושטת בעולם ,שהיית התשובה לכל השאלות שלי בכל גיל מן הגילים, דווקא עכשיו כשנפלו עלי השמים ,ואני בצרה הגדולה מכולן ,כשאני צריך אותך כדי שתאמר לי כמו תמיד "אל תדאג אני איתך" דווקא עכשיו , אתה כל כך לא איתי , שזה ממש נורא ,ממש עונש.

הלוואי והיית לי רק אח בנימין , רק,,, אני אומר , כי באמת היית לי הטוב בחברי , היחיד שבהם , ורק איתך ולמולך הייתי אני, כמו שאני באמת, מעורטל מכל המסכות, גלוי, ושקוף, ומרכין ראש בפני עיניך שראו הכל, רק איתך,,,מה שמעצים את הכאב והופכו , לשבר גדול ,. של יתמות כפולה, כשאיני יודע ממי נתייתמתי יותר מאחי או מרעי , מרעי או מאחי. אתה יודע בנימין כעשר שנים עברו מיום שאמא שלנו מתה ועדיין אני מגיע לחו"ל ומניח את המזוודה ומתחיל ללכת לעבר הטלפון להודיע לה שהגעתי בשלום , אז תגיד לי בנימין אהוב נפשי אם ככה זה עם אמא שלנו, מה אני אעשה עכשיו איתך , שהתחלתי איתך את הבקר כבר בשש ושלושים כל יום , כל יום , כל השנים !!!
הרי זה היה מתחיל אצלנו כבר בבקרו של יום עם סקירת העיתונות המיוחדת שלך ,בה שמעתי ממך על "ההדיוט היומי התורן" , ובתבונה ופקחות הערכת והיית מסכם לי, מי לדעתך כבר אורז את המזוודה לכלא ,,,ולא סיימנו את הבקר עד שאמרנו האחד לשני "שיהיה לך יום נפלא,,,
כל יום אותו דבר , כל יום , כל יום , כל השנים!!!,,, בצהרים או שדברנו בטלפון , או שאכלנו יחדיו ,ותדע לך ש"בסטפן בראון" ו"בקפה כזה" כבר חדלו להכין עוף דק נקי משומן, אין מי שמבקש זאת שם יותר,,,

בחמש אחר הצהרים , הטלפון של ערב חדש שבערוץ הראשון, מגיע ממך, ואנחנו מחליפים דעות בתום התכנית, על מי " יחיה היום ומי ימות , מי ישקט ומי יטרף,,, , בשש אותו הדבר רק שאנחנו מזפזפים סימולטנית כל אחד בביתו לערוץ שתיים, וגם שם מעריכים , מי ישפל ומי ירום מי בחניקה ומי בסקילה, בשבע לונדון וקרש נבאום בערוץ עשר,ומעט לפני תום השעה , מזפזפים כבר ליונית של שמונה,  תשע זה בערוץ הראשון , ובפופוליטיקה בה אנו חייבים להגיב מידית ואין לנו סבלנות לחכות עד תום התכנית,אנחנו צופים יחד בתכנית עם טלפונים פתוחים צמודים לאוזן,כשאני שומע בדיליי את ההוט שלך , שמאחר אחרי היס שלי, ופה בערך אם אין איזו שערוריה שמצדיקה את חדשות אחת עשרה וחצי בראשון , ושתים עשרה בשני ,היינו מברכים ומתברכים בלילה טוב ,כדי להתעורר אל בקר חדש עם סקירת עיתונות חדשה,,,

ככה כל יום , כל יום ,שנים!!!,,,, ביום חמישי בלילה בביתך ויחד איתך מחפש נושאים לתכנית הרדיו שלי ,,, ובשישי בבקר קורא לך את כל התכנית מתחילתה ועד סופה ,כדי לשנות לשכלל להוריד במידה ומשהו לא נראה לך,,, ככה תמיד שנה אחר שנה , כל הימים והשעות ,כל השנים!!! שבת בבקר הולכים לבקר את יגאל , ועכשיו שאני נוסע לשם לבד זה כבר לא אותו ביקור,  נכון בין היתר ,מצאת גם זמן לנהל כמה חברות קואופ כור גאון אחזקות, ואני שרתי עשיתי סרטים וטלוויזיה אבל זה היה שולי ,כי מה שחשוב היה באמת זה ה,,,שיהיה לך יום נפלא בבקר " והלילה טוב, לך אח יקר " של הערב , שני המשפטים הכי אהובים ואמיתיים של יומי וחיי, ואני מאמין שגם שלך, הגם שאין לי כבר דרך לבדוק את זה עכשיו.

אני מעלעל בסלולרי שלי ויש לי שם כל כך הרבה פעמים את שמך בנימין בית , בנימין משרד, בנימין מכונית בנימין נחלה בנימין צמרות בנימין סלולרי אליו צרפת בשבועות האחרונים את נעימת אנא בכח הדכאונית, ,שהיתה כמו נבואה המממשת את עצמה כאילו חשת כבר את רכב האש נערך , ואורז , מתכונן להמריא איתך למסע האין סופי,,, ואני לא יכול למחוק אף מספר , כי כל עוד אתה רשום שם עדיין , אולי זה לא סופי אולי זה רק חלום רע אולי אי הבנה .
אף אחד לא הכיר אותי כמוך , לכן ידעת תמיד שאני לא האיש הכי שמח בעולם,ושביבי דכאון מלווים אותי תמיד גם בשמחות המשפחתיות ,,אני לא מן העולצים בפרהסיה בלשון המעטה,, ומעדיף בדרך כלל להיות לבד עם העצב המובנה שבי, והייתי נעזר תמיד בנוכחותך הקרובה או הרחוקה בלי שידעת בכלל , כי היא נסכה בי תחושה שזה בסדר, בנימין ישנו , בנימין קיים,,, יש בנימין בעולם ,,,לכן לא הכל נורא כמו שזה נראה,,,  היום אפילו העצב שלי הוא עצוב יותר, כי הוא נואש , אפוף בדידות ,כי אני יודע שכבר אינך בשבילי בשום מקום , אפילו לא בארץ רחוקה,,,

לפני שבועיים הזמנתי את בניך אלי הבייתה כדי שיכתבו אותיות ראשונות לספר תורה לשמך, והכנותי כיבוד וסידרתי שולחן וחשבתי אולי אשלח מישהו החוצה לשמור לך חניה שלא תתעצבן בבואך ,שאין לך מקום לחנות בו,,, תעתועי געגוע שכנראה מחכים לי הרבה בימים הבאים,,,, אתה יודע מה הכי חסר לי באי היותך,,, העיניים שלך , !!! יש אימרה כזאת " מאושר מי שיש לו עיניים ממולו לצחוק איתן" ולפעמים העינים האלה הן מבט אחד קצר שמבטל נאום שלם ,הן מבט שהופך לאד באחת ובאיבחת עין, איש חשוב ורב עליליה, ,וכמה מעמדים כאלה היו לנו בהם ברחתי החוצה מן המעמד הממלכתי החשוב , ולך תסביר שזה היה בגלל מבט אחד שלך שהניס אותי החוצה כדי לא לצחוק לשטות בפניה,,,,,, אל מי אני אביט עכשיו כדי לצחוק לי עם עיניו ,מבט של מי ירמוז לי מעתה ,בין כל האנשים הרציניים שמסביב, אם אני שומע את השטויות שהאיש החשוב משמיע עכשיו,,,

אפילו שלכל אחד מאיתנו היה עולם שלם ושונה משלו ,ומאבקים ונצחונות וכשלונות כל העת ומתחת לפני השטח נאבקנו האחד בשני , וקנאנו, כל העת האחד בהצלחתו של השני, זה התחיל עוד בבית הכרם כשהפכת אותי לדוור שלך כדי להביא לאהובותיך פתקים של אהבה, ואני התקוממתי, כי היו לך הרבה פתקים והרבה אהובות,,,והייתה בי קנאה ליופיך שובה הלב , וכשבאת עם טנדר בעשרת ימי תשובה,ובפעם הראשונה לא הלכנו ברגל לסליחות, אלא נסענו ברכב וישבתי עם אבא שהיה עטוף בטלית מאחור, מנסה להגן על עצמו מן הקור המקפיא והצינה של אשמורת שלישית ירושלמית , יושב מתוח על אותו ספסל קפיצי של הטנדר הצבאי, שאתה מתיישב עליו בעזרת כובד גופך , ונצבט ממנו בקומך, ואבא אומר לי בגאווה תראה איזה אוטו יש לו לבניה, של נגידים ,ככה מוליכים רק מלכים לארמון,,,והייתי אכול קנאה ,,,כבר אז, ואמרתי לעצמי , יבוא יום ואבי יתגאה גם בי , כמו בבניה שיש לו טנדר הגדול,

כמה שנים אחר כך כשמשכורתך הדלה באלקטרה לא הספיקה לכלכל שני בנים שהבאת בגיל צעיר כל כך לעולם , הבאתי אותך ללהקת התרנגולים, ששם הייתי כבר קצת כוכב ,ואתה היית החשמלאי שלנו , ואני שמרתי על כבודך שאיש לא יתייחס אליך כמו אל פועל, אבל מה שבאמת עשה אותי אז למאושר , היה שהרווחתי יותר ממך . דרך אגב את דוורות המכתבים לאהובות החזרת לי ברבות השנים בריבית דריבית, לעיתים על גבול הנשך,,, לקואופ כבר קראו לי כאומן זמר במסיבה ענקית באצטדיון יד אליהו שבו רצו להפתיע את המנהל הגדול ,שהולך להיות המנכ"ל של המדינה , וכשהיית בכור ומועמד לשר אוצר כבר די נכנעתי, מן המאבק , ובלב פנימה כבר הודיתי שבמערכה הגדולה על גאוותו של אבא ניצחת ,

כל ימינו הייתה ביננו מלחמה סמויה על מי מאיתנו הוא יותר,,, מקובל יותר , מפורסם יותר ,כתוב בפונטים גדולים יותר , ומודגשים יותר, למי שמו תמונה בעיתון , ומי מופיע ברשימות של האנשים החשובים שהיו במסיבה החשובה, פעמים שהזכירו אותך פעמים אותי, והרי היינו שם שנינו במסיבה החשובה , וזה עורר מחשבות נוגות אצל מי ששכחו לציין שמו . בטורי רכילות היינו עוברים ביעף על השמות הבולטים אם שמינו מרצד שם ליד התמונה, ועם מי,,, וזה לא שדיברנו על זה , זה היה באוויר חיינו ,וכשהודעתי לך ששלחו לי מפלפון, את המכשיר הכי חדיש שלהם עברת אצלי סתם בבית בתום יום עבודה לביקור,והטלפון הכי חדיש נשר לך מהכיס לא בכוונה "קיבלתי את זה כבר בשבוע שעבר אמרת,,, איזה יש לך? לעיתים ציינו את שמך בעיתון ה אח של הזמר יורם גאון וזה עלה לך בריאות אני יודע,,, ולפעמים אני הייתי אח של בני גאון איש העסקים, וזה בלשון המעטה לא הוסיף לי נחת , ככה היינו בודקים את מקומנו בביצה המטופשת של הבועה התל אביבית שנדמה לה שהיא ארץ ישראל

לאט לאט עם הזמן החולף והגיל שאינו ממתין , מצאנו ביננו שלווה והשלמה שדחקו לאחור את הרצון הכמהי להוכיח לאבא , שכבר עברנו את גילו , מי מוצלח יותר, ופינו מקום לאהבה אדירה בה כל אחד מנסה באמת להוכיח בעיקר לעצמו הפעם , כמה הוא אוהב יותר את אחיו ומאחל לו אך טוב, ובמקום לקנא ב,,, התחלנו מקנאים ל,,,,,,,וככה החלו ימים , שהיית מצלצל אלי בבקר וקורא לי בסבלנות תמוהה ,בקורת טובה שנכתבה עלי באחד העיתונים, כשאנחנו מסכמים זאת בכך שהעיתונאי לא הרגיש טוב באותו היום, אבל לעיתים היית גם מעיר אותי מוקדם בבקר ואומר "היום אל תקרא את העיתונים" ואני כבר הבנתי,שקראת בשבילי את המאמר , וחשכתך ממני את עוגמת הנפש, מן הקיא של הכתב ששפך עלי את מררתו, סטיקרים שנסעו לפני עם גאון מרעיב את פועלי כור , החליאו אותי וגרמו לי לבכות ממש,ופעם גם עצרתי איש אחד כדי לשאול אותו אם הוא מכיר אותך באמת,,,אם יודע איזה איש טוב אתה ?
.
אני מנסה להזכר בסיפור חיי ואין לי פרק , דף , שורה , אות ,שאתה לא מהווה בהם חלק , בלהקת הנחל במות אבא היית אתה שכפית עלי על אף רצונן של אמא וסבתא לחזור מיד ללהקת הנ"חל ולא להשאר עימן בירושלים , כפקיד בקצין העיר, כי יראתי לחזור אל הצחוקים באמצע אבלי הגדול, כפית עלי לחזור מיד בתום השבעה ללהקה, והכתבת לי בנחישותך את כל סיפור חיי לעתיד, אני זה שהודעתי לך על לידת מיכל ביתך , אני זה שצלצלתי אליך להולנד ובישרתי לך שנולד לך בן , ואז הוספתי ואמרתי עכשיו שב כי זה שניים !!! תאומים נולדו לך , כשנולד בני משה החזקת בידי כי הייתי נרגש ומבוהל מן הניתוח הקיסרי, של אם ילדי , ואז שמענו בכי של ילד שבא לעולם מתוך חדר הניתוח, ואתה ,,, לא אני ,,, אתה,,,צעקת לשמי ירושלים, מן המרפסת של משגב לדך אבא שלנו נולד שוב, משה דוד , חדש בא לעולם, את לידת ביתי חגגנו בביתך , גם את ארושיה , לקבלת תואר עורך הדין של בני במנצ'סר, נסעת איתי לשמחני, ולשמוח, וכשקיבלתי את פרס ישראל כתבת לי :"לאחי מחמל נפשי ביום מלאת לי ס'ט שנים אין לי מתנה יפה יותר , טובה יותר ומרוממת לי את הנפש ,מזה שאחי יהורם הוא חתן פרס ישראל ,אשרי שזכיתי ואשרי שזיכית את שבט גאון, כמה שאני אוהב אותך" את דבר הפרס אתה הודעת ליותר אנשים ממני ,

סיפר לי אדם שהיה מנהל אחד ממוסדות ההסתדרות באותם ימים של קריסת כור , שראה אותך בניו יורק בפינת רחוב, ,עם עורך הדין כספי הממתין לך בחוסר סבלנות, ליד עגלת רחוב שמוכרים בה ערמונים, וכששאל אותך לאן פניך מועדות ענה לו כספי, לבנקרס טרסט הוא הולך ,,, ששם הולכים לקרוע לו את הצורה,,,  ואתה שידעת היטב מה מחכה לך שם במשרדים הגבוהים עם האנשים חמורי הסבר ששמם טרסט אבל שאיבדו בכור את האמון , אתה עומד בשלווה בפינת רחוב בניו יורק ואוכל ערמונים, איש לא יבין זאת , אבל אני יודע , הבנתי את סודך שמשם מניו יורק המפחידה , והמאיימת רחפת בעיני הרוח , למקום הכי בטוח שלך , חזרת לירושלים,לצור מחצבת ,חזרת לאותם ערמונים שבפינת הרחובות של קולנוע אדיסון ששם התחילה ריצתך הנחרצת והבוטחת,לכבוש לך עולמות , חזרת אז לערמונים אותם היית קונה בצאתך מבית הספר בית אהרון , לשם חזרת אל ימי התום, שהם הימים הכי חזקים בסיפור חייו של אדם , רגעים המעצבים את דמותו , ימי התקווה והחלום והפנטזיה , ימים ששמי ירושלים הגבוהים היו נמוכים וצרים למול הדמיון והחלום והתקוות והפנטזיה,הלכת אל הימים שעוד לא היה בהם רוע צרות עין וקנאה , לערמונים בניו יורק הלכת שריחם החזיר אותך הבייתה לביתך האמיתי , וזה עבד ,כמו שזה עבד לך תמיד ברגעים הקריטיים והיו לך כאלה הרבה, שאז חזרת אל הילד הקטן מבית אהרון של "אשרי יושבי ביתך" הילד שמיחל בכל לב לגאוותו של אבא ,חזרת למי שהיית באמת "ילד טוב ירושלים" ,כי אף פעם לא היית איש עסקים במובן הדמויי של המילה,לאנשי עסקים מצליחים בדרך כלל יש דמות מאוד מוגדרת, אתה מכיר אותם ממרחק לפי המבט מן הגובה , הלבוש , החד גוניות, ואתה היית כל כך אחר ,כל כך מורכב , ולכן כל כך מקסים ושובה לב, נע כל העת בחוסר מנוחה בין הגבעתרון לפייטנים של ירושלים ,בין שלום לבין דודי לים השבולים, בין רחל אימנו , לרחל המשוררת , בין שמעון הצדיק לסוס של יפתח זייד שבגבעות שייך אבריק , בין המסעדות הכי יקרות בעולם ,שאותן הכרת אחת לאחת ,גם עם השמות המסובכים של התפריט, לבין הבורקס של מחנה יהודה,במרכז השוק בין המון אדם שמברך אותך וגאה בך,באמת
טוסקנה, ספא דאוס, פינו גרצ'יו ומכוני רזון אקסקלוסיבים בעולם,, למול מלפפון שאבא חלק בלילה אחד של האפלה,לשבעה חלקים בימי המצור על ירושלים , מלפפון שסבתא שלנו רכשה בעיסקת ברטר מנהג שיירות תמורת תה דלוח של חובזה ממותקת ,

נעת תמיד בין אטימות לב ,כשלא אהבת מישהו ושחבל היה אז לעמוד בד' אמותיך מן הגיצים שרשפו עיניך , לעומת היותך סלחן וטוב לב עם משמיצים בימי שפל שכתבו על "בעל המכולת שמעז לקפוץ גבוה ממידותיו" , כן והיתה גם אחת שכתבה על "גינוני השולחן שלך הלוקים בחסר", אחר כך ראיתי אותם במסיבות הנצחון שלך,מהללים ומשבחים ומקרקרים,,,ואומרים איש של תבונה כלכלית, וחושים של גאון פיננסי,,, וסלחת להם , ואני מאוד מקווה שאלוהים שהוא אל קנא נוטר ונוקם , שהוא לא יסלח להם לעולם על שפיכות הדמים,,, מצד אחד ,מלך העולם לרגע,מאושר ונישא על כנפי משאת חלום מכה בבקרו של יום , בפטיש הפותח את הבורסא הניו יורקית אבל מלך גדול פי כמה וכמה ומאושר יותר ,ביום הכיפורים בברכת כוהנים כשאתה עוטף את ילדיך בטלית מעשה אב רחום ונדיב, ומי שלא ראה את עיניך מכין את הטלית לחיבוק הכוהני הגדול והרחב הזה ,לו חיכית כל השנה מכיפור לכיפור, לא ראה עיני מלך גאה מימיו, מלך יהודי ציוני שבצו צוואה, אוסר על ילדיו לעזוב את ארץ ישראל לעולם.

קשוח מחד בישיבות דירקטוריון קפדן, וקצר רוח , מאידך מכנה את המנכ"ל שלו וגם את נהגו בני ,את פקידותיו בנותי ,ומחלק מתן בסתר ומשכורות סיוע, בלי חצוצרות ותופים המפרסמים את צניעותו , לשורה ארוכה ארוכה של אנשים קרובים ולא מוכרים, עד סוף ימיהם בהוראת קבע. והכל נובע משם מאותה אש תמיד , ,שריחה ערמונים ירושלמים הכח והחולשה הגאווה והצניעות החסד והקשיחות הצחוק והדמעה הכל משם ואני זוכר את התרגשותך ודמעותיך כשהבאתי לך במתנה ליום הולדתך האחרון , את העששית עם הנר, של אבא,שנצרתי לי אותה כבבת עין, העששית שלאורה כתב את ספריו,,,זו האש היא ולא אחרת , שעשתה אותך לכל כך מורכב , ואחר ושונה ,וחזק וחלש ,ומקסים ושובה לב .

יומיים לפני לכתך עליתי להר המנוחות בירושלים פעם ראשונה אחרי חמישים שנה שהייתי שם לבד בלעדיך, קבענו אומנם שנעלה יחדיו , התעקשת שנעלה,,, אבל ביום בו צנחת למיטתך באפיסת כוחות ישר אל ידי הרועדות מצער ואימה, ידעתי שאתה להר כבר לא תעלה, אז אמרתי הפעם לאבא ואמא וסבתא, שאחרי חמישים שנה בהם אתה בא בקביעות לבקרם פעמיים בשנה, בכל אלול וניסן, הם בודאי שמים לב עכשיו שאתה אינך,כי לא יכולת להגיע, וביקשתי מהם אך הפעם , שיבואו הם אליך, לחבק לאמץ לשמור ,שידפקו בכל שער רחמים אפשרי ששם למעלה , אולי לא ביקשתי די, אולי הם רצו אותך לידם , והגעגועים שלהם לבניה, היפה חזקו מתפילותי


יום שישי בערב, ד' באייר אני שוכב למרגלותיך , עוד יום של תורנות שמתחלקת ביני לבניך ולרחל,אבל הפעם נשימותיך כבדות, חורקות מצפצפות , ואנחנו מנסים שנינו מבעד לחריקות, לברר את סיכויו של ראש הממשלה לשרוד לאחר סיפור טלנסקי, ובין הנשימות הקשות כמו יצול שלא שומן,המתאמץ במעלה הר אתה אומר :נראה שהפעם זה יהיה קשה יותר מן הפעמים האחרות ,ואני נזכר שם לקול נשימותך איך החל מסע התלאובות הזה,,, סיפרת לי שגילו לך כתם בכליה ושלפני שיתחילו לבדוק אתה רוצה שניסע לקפריסין , אז נסענו , וזה היה חורף קשה והיינו רק שנינו בכל המלון הענק, אחרי ארוחת הערב הלכנו לחדרי , ושם אמרת לי "אני חושב שאני יוצא לדרך ארוכה , רציתי שתדע שאני לא אתן לעליבות הגוף לחצות את סף כבודי וחיי, אני אעשה זאת לפני הרופאים ולבד" ,,, הייתי בהלם,וביקשתי שלא תוסיף , ואתה המשכת ואמרת לי אני רוצה שתדע,,, ואני ברחתי מן החדר עם ידי על אוזני,כדי לא לשמוע את ההמשך, ואז אמרת לי בצעקה אל עבר המסדרון " רק רציתי שתדע שהיום יום הולדתך" , ואז נכנסו שני מלצרים עם עגלת מלון עמוסת פירות ועוגת יום הולדת במרכזה , נר אחד בוער והאיש הטוב הזה בנימין מתחיל לשיר לי יום הולדת שמח,,,עם כתם בכליה,,,

הפגישה הבאה הייתה כבר בתל השומר כשהפרופסור המנתח כבר מסביר מה הסכויים והסכונים,ואנחנו יושבים שנינו למולו , ואתה פונה אלי ואומר "אמרתי לך שזה לא רציני"
בניתוח , לויתי אותך פנימה עד לחדר המנתחים , וחיכיתי לידך בחדר התאוששות כדי לקבל את עיניך הנפקחות מבעד לערפילי סם הרדמה , בעיקר כדי לסמן לך בבוהן זקורה הכל נקי הכל נקי, ואז נתגלתה מחלת הדם, בה נלחמו כל העת הצבאות הלבנים באדומים לכלותם , ומארצות הברית ששם נבדקת אחת לשנה ושבאחת מן הפעמים נסעתי גם אני איתך, היית מבשר לנו "תצטרכו לסבול אותי עוד כמה שנים,"שש  והחלו הטיפולים והאינפוזיות, וישבנו שעות לידך לפי תור בניך המופלאים רחל ואנכי, גיבור בגיבורים שנושא את כאבו בדממה, שמעולם לא אמר קשה לי , רע לי, למה ? 

כבר אחרי חצות יש תכונה בחדר , אחיות מנסות לשאוב נוזלים מן הריאות, והחריקות לא מפסיקות ואני ממשיך וזוכר עכשיו את המשכו של מסלול גולגולתא בתחנתו השלישית, את ניתוח הריאה היינו שוב אצל המנתח האחר מבית החולים האחר לשמוע סיכונים מול סכויים , גם כליה גם מחלת דם ועכשיו ריאה,אלוהים מה עשינו לך?
הלכתי איתך אל תוך חדר הניתוח מחזיק בידיך ומבטיח לחכות לעינייך הנפתחות כדי לצעוק לך נקי נקי, הרי עשיתי זאת כבר פעם אין סיבה שאשקר לך, , ואתה אומר לי בחיוך כמו בשיר "הבטחות צריך לקיים,",,

כבר בוקר של יום שבת ,רוחצים אותך מסרקים , אתה נראה טוב ומחייך חוץ מהחריקות המבהילות שבטח תחלופנה במשך היום אם רק תשב , ואני מתכנן ללכת ולחזור בערב ולמחרת לתכנן עם מיכל את התורניות לשבוע הבא. אני נפרד ממך לשלום ,ואתה מחייך אלי חיוך עייף, ובדרך הבייתה מודיע לי משה שאחזור כי זה הם ענין של שעות, מן הודעה שנאמרת ולא חוצה את המצח בדרך פנימה אל השכל ,מה שעות? מי שעות ? בנימין שעות ? , סתם הסטריה שלא במקומה, אנחנו עכשיו כולנו בחדר שלך מספר 14פנימית א' ,ומסביב לחדר ,וכל רגע מגיע במרוצה קרוב נוסף שהוזעק לומר לך שלום,הם מגיעים אחד אחד חסרי נשימה,המשפחה שלנו די גדולה ואנחנו ממלאים את כל המחלקה, כל אחד שמגיע, הוא כמו מן מאיץ בכי, והבכיה של כולם מתחילה מחדש,,, בדרך פלא אין איש מסביב , חוץ מן המשפחה , במחלקות האלה חשים כנראה את המוות ומעדיפים לא להתקרב אל קרוביו , אז כולם התחבאו בחדרים ורק אחיות נכנסו ובאו אליך , ואתה שוכב ומביט בנו ואנחנו בך,לא בדיוק מבינים את המעמד ואימתה של השעה ,לא מבינים בכלל שמה שקורה עכשיו זה שאתה נפרד מן העולם ,,,ואנחנו מחזיקים לך יד מנשקים במצח , יוצאים קצת לבכות ,חוזרים להחזיק יד ,לומר מילים יפות כמו אוהבים אותך, לא מוותרים, ואף אחד אבל אף אחד לא מבין באמת שאלו דקותיך האחרונות בחלד, המח מבין הלב לא מתחיל אפילו כי אם היינו מבינים את זה באמת היינו רצים במסדרונות , מטפסים על הקירות , צועקים לשמים ולארץ , מזעיקים את אלוהים ,שיופיע כאן מיד, מתפלשים באבק הרצפות של המחלקה , מכים בקירות ,מזעיקים רבנים ,מגיעים לשמים עד לכסא הכבוד ומרעישים עולמות  פשוט לא הבננו שעוד מעט אתה כבר לא תהיה איתנו , זה משהו שלא קולטים אותו מיד,איש שהדם זורם בעורקיו חי ונושם ואוהב ומקנא וחולם ומקווה ומתכנן בן אדם , ופתאום באחת הוא הופך גופה וזיכרון .

פעמיים ראיתי את עינך מבוהלות כל כך, כמו שני פיות חסרי שיניים פעורים לרווחה , שצועקים בלי קול באיזה חלום רע,,, ,פעם אחת היה זה כשאבא נפטר והיית היחיד מבין שאר הבנים, שהיה מוכן לזרות חול על עינייו כמנהג ירושלים , מה שהטריף אותך בליל השבעה הראשון ,ונתעוותה לך ידך זו שזרתה את החול ונפערו לך העיניים , כשצעקת "העיניים שלו העיניים הירוקות",,, ובפעם השניה היו אלה אותן עיניים גם כן ירוקות מבוהלות באימה קפואה,היה זה ביומך האחרון , ממש אותן עיניים שאז רציתי אני לצעוק העיניים העיניים הירוקות" שהיו מבוהלות מפוחדות עיני חיה נרדפת ,שרואות אורח לא רצוי בחדר עם גלימה שחורה וחרמש ,

,פעמיים בחייך פחדת מן פחד נורא שכזה שאי אפשר היה לטעות בו פעם ממותו של אבא ,ופעם ממותך שלך ,ברגעים ההם כשראיתי את עינך ושמעתי את נשימותיך הזועקות בחריקה נואשת חשבתי כמה נורא לראות איש שהיה לו הכל, ובשפע ,ממש כל מנעמי העולם ,ושהוא מיחל עכשיו בכל מאודו לקצת אוויר , כן רק לקצת אוויר.  כשמתה אימה שלנו שרה בשיבה מופלגת, בכינו שנינו , והתחבקנו, מחוץ לחדר בו נחה כבר את מנוחת נצחה, ואתה אמרת לי אז בקול חנוק, עשינו כל מה שיכולנו נכון? ועניתי לך כן, והוספת היינו לה בנים טובים,נכון? כן יקר היית בן טוב אבא טוב סבא טוב אח טוב היית פשוט איש טוב ומקסים ונהדר ושובה לב ואמיתי וחבוב וישר ומוסרי, ו כשהייתי מגיע אליך לארוע משפחתי הייתי מבין מהו מפעלך הגדול באמת ואיפה אתה משקיע את כל המרץ והאהבה, ואני שאני שונה ממך מן הנעלבים מן המצפים להוקרה כן כן אצלי בבית פנימה שאלתיך לא פעם אם הוזמנת לשבת אל הבנים וענית לי אני לא מחכה להזמנה אני רץ לשם , שם אני חי יותר מכל מקום אחר בעולם , איזה אבא נפלא היית שחיזר כן ממש חיזר אחרי בניו , לא פעם שאלתיך כדי לערוך השוואה ,,,תגיד הזמינו אותך לביתם, וענית לי: במה ששיך לבני אני לא מחכה להזמנה, לכן כנראה ראיתי נכדים שעוד לא מבינים מהו מוות לאשורו ממררים בבכי קורע לב על סבא שאיננו על כי לקח אותו האלוהים, כן הוא חיזר אחרי בניו ויהיה להם מאוד קשה לשכוח את אבי המשפחה ,אבל לא פחות את מאהבה הגדול של המשפחה המיוחדת הזו.

נוח בשלום אח יקר ודע לך כי עם בנים כאלה לעולם לא תחדל מללכת הם רגליך עכשיו הם הנצח שלך וממה שאני רואה ומבין וחש הם מכינים לך עד כלות נשימתם ,ואהבת העד כלות שלהם נצח ארוך ארוך של בנים ובני בנים עד לדור אחרון שידעו מי היה סבא בני,הקוסם הגדול של משפחת גאון

בהתחלה היינו כל אחד לעצמו אחד ועוד אחד שהם שניים , ברבות הימים והשנים והנצחונות והמפלות היינו לאחד ועוד אחד ,אבל הרבה יותר משניים , היינו יחד מפואר עם עוצמה וכח אותם שאבנו האחד מכוחו ודמותו של השני, כשאתה לי אבן הראשה לחומות נפשי וחיי . היום , הותרת אותי לבד ,חצי בן אדם, חצי ממך, נטוש, ובלי כוחות !!!

אי אפשר במעמד הזה שלא לומר תודה לפרופסור מיטלמן שהחל את הסיפור שלך , כרופא ומנהל המחלקה בה אושפזת ,כשנודעו התוצאות הגורליות , התחבקנו כולנו ודמעותיו שלו היו כבר של בן משפחה שעלה מדרגת רופא , לדרגת אח רחמן ,בשמי ובשם כל המשפחה תודה!